מדינת ישראל הוכללה שוב על ידי הממשל האמריקאי כאחת מהמדינות בהן רמת השמירה על הקניין הרוחני היא הירודה ביותר. ב"רשימה השחורה" האמריקאית 9 מדינות. מלבד ישראל, יתר המדינות הן: סין, רוסיה, ארגנטינה, צ´ילה, הודו, פקיסטן, תאילנד וונצואלה.
מדינות אלה אינן מקנות הגנה ראויה לקניין רוחני וכלים אכיפתיים אפקטיביים, ומקשות על כניסה לשוק המקומי על גורמים המסתמכים על הגנה על קניין רוחני.
לחברות המפוקפקת ברשימה השחורה זכתה ישראל בעיקר בגין מדיניות הניסויים בתרופות בישראל, המפרה זכויות קניין רוחני, וכן בגין הפיראטיות העצומה בתוכנה ובמוסיקה.
הדו"ח מציין אמנם, לטובה (לדעת הכותב, שלא בצדק ומתוך חוסר הבנה של מערכת המשפט הישראלית) את חוק זכויות היוצרים החדש הצפוי להיכנס לתוקפו בעתיד הקרוב, אך ישראל נותרת, כאמור, ברשימה השחורה.
מדינות שכנות כמצרים, לבנון ותורכיה, כמו גם בליז, ליטה ואוקראינה הוצאו מהרשימה השחורה והועברו לרשימת משנית של מדינות הנמצאות בהשגחה.
הדו"ח מציין לטובה את הגדלת הקנסות על הפרת זכויות יוצרים ברוסיה. סין מצוינת לטובה על הגדלת האכיפה בתחום זכויות היוצרים והפרת סימני מסחר, ועל הצטרפות לאמנות החשובות של WIPO (ארגון הקניין הרוחני העולמי). גם אוסטרליה הצטרפה לאמנה זו. בתחום ההגנה על זכויות יוצרים. בטיוואן, הוגדלה האכיפה נגד פיראטיות בתוכנה. פעולות לתפיסת תרופות מפרות פטנט התבצעו באינדונזיה וניגריה. במלזיה הוקם בית משפט לקניין רוחני.
דעת הכותב
הכללת ישראל ב"רשימה השחורה" של מדינות המתעלמות מזכויות קניין רוחני שנה אחר שנה מבישה. מדאיגה עוד יותר העובדה שמדינות כמו סין, הודו ורוסיה הציבו לעצמן כיעד לאומי את שיפור ההגנה על הקניין הרוחני והן פועלות ללא הרף לשיפור המצב, כאשר לא רחוק היום בו מדינות אלה יוצאו מה"רשימה השחורה". מצבה של מדינת ישראל, לעומת זאת, רק הולך ומדרדר.
מצב זה הוא במידה רבה פרדוקסלי. לקוחות רבים המתייעצים עמנו שואלים אותנו האם יש טעם להגיש בקשה לפטנט או לסימן מסחרי בסין, כאשר אין להם כל ספק לגבי הגשת בקשה ישראלית. בפועל, בישראל, מדינה קטנה ללא שוק מקומי של ממש, מידת ההגנה על קניין רוחני דומה למידת ההגנה על קניין רוחני בסין, והולכת ומדרדרת בעוד זו שבסין הולכת ומשתפרת.
לטעמי, חלק נכבד מהאשם מוטל על מערכת בתי המשפט ועל רשם הפטנטים וסימני המסחר.
השופטים בישראל, הרגילים לפסוק פיצויים כספיים עלובים לכלל התובעים אינם חורגים ממנהגם בענייני קניין רוחני. כך, הכדאיות של ניהול תביעה בישראל לצורך קבלת פיצויים כספיים שואפת לאפס, והסעד האפקטיבי היחיד בהליכים אזרחיים הוא צו מניעה. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שאמור להיות בית המשפט המרכזי המטפל בענייני קניין רוחני, מושל ביד רמה כב´ השופט זפט בתחום הצווים הזמניים, ושופט זה מצמצם ביותר במתן צווים זמניים, כך שגם בעל זכות קניין רוחני רשומה לא יוכל לדעת, לאל נכון, מה סיכוייו מול כב´ השופט זפט. למרבה הצער, המחוקק טרם ראה לנכון להקים ערכאה ייחודית, ייעודית ויעילה לענייני קניין רוחני, ואין כל צפי שדבר מעין זה יקרה בעתיד הקרוב או אי פעם.
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר וסגנו, בשורה של החלטות מהעת האחרונה ובעבר, העדיפו פעם אחר פעם חברות ישראליות חסרות שם ומוניטין של ממש על פני חברות בינלאומיות גדולות המבקשות לפעול בישראל. כך, ברגע שבו חברה ישראלית קטנה השתלטה על סימן מסחרי של חברה בינלאומית גדולה, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי עבור האחרונה לפעול בישראל תחת סימנה המסחרי. הכל בשם חופש העיסוק – כאילו שחופש העיסוק של מישהו נפגע מכך שלא מאפשרים לו לגנוב מוניטין.
וכך, חברות היודעות שאין מזור ואין טעם לפנות למערכת בתי המשפט הישראלית בשורה ארוכה של מקרים, בוחרות פשוט שלא לעשות זאת ולא לפעול בשוק הישראלי – וההפסד של כולנו.
