נכון להיום, מרבית הממציאים במדינת ישראל מועסקים בתור שכירים. אכן, לא מעט עובדים מייצרים
המצאות ופטנטים במסגרת ועבור מקום עבודתם, כאשר ההמצאות תורמות למינוף החברה ולהגדלת רווחיה. מקרים אלו מעלים לדיון את סוגיית תגמול העובד בגין תרומתן של המצאותיו.

בעלות על פטנטים במקום עבודה

חוק זכויות היוצרים בישראל קובע כי הבעלות והזכויות על ההמצאה שייכת ליוצר, אלא אם כן היא פותחה במסגרת עבודתו שאז היא מוכרת כהמצאת שירות. במקרים אלו זכויות בעלות ראשוניות על ההמצאה הן של המעסיק, אלא אם כן סוכם אחרת או שהמעסיק ויתר על זכויותיו בתוך חצי שנה מרגע היוודע דבר ההמצאה. כלומר, נכון להיום החוק אינו מעניק לעובד שום זכויות קניין רוחני על ההמצאה שפיתח, לרבות הזכות לקבל תגמולים עבורה. יחד עם זאת, החוק אינו תקף עבור המצאות שהעובד פיתח בטרם העסקתו והביא עימו למקום עבודתו, או לגבי המצאות שפותחו לאחר סיום ההתקשרות עם מקום העבודה. על כן, החוק מתייחס רק להמצאות שפותחו במהלך תקופת עבודתו של השכיר, ושהינן בעלות קשר ישיר למקום התעסוקה, כולל אם פותחו בימי חופשה או מחוץ לשעות העבודה. יש לציין כי הזכויות המוסריות בגין ההמצאה יישארו בידי הממציא, אך אין בכך כדי להיטיב את תנאי עבודתו או התגמול.

המצב במשק

המצב בו אין מחויבות לתגמל עובדים אכן גורם לחברות רבות להימנע מלתגמל את עובדיהן. יתרה מכך, על מנת לחזק גישה זו חברות רבות ובעיקר בענף ההיי-טק מחתימות את עובדיהן על כתב ויתור זכויות עבור קניין רוחני, בו העובד מסכים מראש לוותר על כל זכות הנוגעת להמצאותיו ופיתוחיו. התנהלות זו מבוססת גישה לפיה העובד לא מימן את ההמצאה מכיסו, וכל עלויות הפיתוח וההליכים הבירוקרטים לרישום כפטנט בוצעו על ידי החברה. חשוב להדגיש כי גישה זו נתונה במחלוקת, מפני שהיא מפחיתה באופן ניכר את מידת הנכונות והאמביציה של עובדי חברות לפתח המצאות עבורן. בנוסף, היא יוצרת מצב לא מאוזן מבחינת פערי הכוחות שבין מעסיק לעובדיו. למעשה, בחלק מהמדינות כמו יפן ואנגליה בחרו לאזן את פערי הכוחות על ידי מתן זכויות בחוק לעובדים ממציאים, ולא אחת הוכח כי גישה הפוכה המתגמלת את העובדים רק מיטיבה עם החברה בהיותה מעודדת חשיבה וגישה יצירתית וחדשנית.

ועדה לענייני פיצויים ותגמולים

למרות קיום בעלות וזכויות של מעסיק על פטנט שהמציא עובד, ניתן לפנות בתביעה אל ועדת פיצויים ותגמולים לשם קביעת התמורה שהעובד יוכל לדרוש מעבר למשכורתו הרגילה. זאת בתנאי שלא קיים הסכם בין העובד למעסיק אודות זכויות לקבלת או
אי קבלת תמורה בגין המצאה. ועדה זו מדגישה כי הזכות לקבלת תגמולים הינה אישית ולא ניתן להעבירה או לוותר עליה, ויש לה סמכות נרחבת בקביעת גובה סכום התגמולים. זאת בין היתר בהתאם למידת ההשקעה והיוזמה של העובד, ומידת רווחיותה של ההמצאה עבור העסק.