מהו סימן מסחר?

סימן מסחר הוא הגנה בקניין רוחני המגנה על המוניטין של יצרן במוצרים שלו. סימן מסחר יכול להיות שם ייחודי, לוגו, אבל גם עיצוב גראפי של אריזה, ציור, צבע ייחודי ואפילו ריח.

אבל ברור שלא ניתן לתת הגנה לכל סימן כלשהו שיוצר במקרה ע"י יצרן. אז איך יודעים לזהות מהו סימן מסחר? המבחן היחידי והקובע לזיהוי סימן מסחר הוא מבחן שוק! הצרכן צריך לדעת, בזכות סימן המסחר, לזהות את המוצר עם מקור כלשהו. הוא אפילו לא צריך לזכור מי היצרן. הוא רק צריך לדעת שזה המוצר שהוא רוצה לקנות. סימן מסחר הוא כל דבר שמבדל את המוצר וגורם לצרכן לזכור אותו (למשל – הצורה המשולשת של שוקולד טובלרון היא סימן מסחר).

איבוד סימן מסחר

הגנת סימן המסחר אינה הגנה מוחלטת, כמו הגנת הפטנט, והיא אובדת ברגע שהמוצר מפסיק להיות ייחודי בעבור הצרכן. המוצר עלול להפסיק להיות ייחודי בשתי דרכים שונות המנוגדות לחלוטין אחת לשניה:

דרך אחת היא כניסת המוצר לרשות הרבים. אמנם, העתקה של סימן מסחר היא אסורה – אך רק כל עוד מזהה הצרכן את המוצר המסוים. לעתים, בשל ריבוי העתקות, אובד הערך המבחין של סימן המסחר, ואז הוא הופך מותר בהעתקה. דוגמא טובה לכך היא פריג´ידר. השם נולד כשם של חברה אמריקנית שייצרה מקררים, אך אם הזמן, הפך השם לנפוץ, והחברה לא טרחה לאכוף את זכויותיה ולהבהיר שהשם פריג´ידר שייך לה. כיום, רשאים קמאונאים למכור פריג´ידרים, שכן אדם הרוכש פריג´ידר איננו רוכש עוד את המוניטין של החברה האמריקאית, אלא בסה"כ רוכש מקרר.

הדרך השנייה היא ביטול עקב אי שימוש. כדי למנוע עומס יתר על יומן סימני המסחר, נקבע שמי שלא משתמש בסימן במשך פרק זמן של 3 שנים (כיום, מתחילים לספור ממועד הבקשה), ניתן לבטל את הסימן בשל אי שימוש. לעתים, אי שימוש נחשב כשימוש. הכוונה היא למצבים של "רישום הגנתי" – רישום סימן הדומה עד כדי הטעיה לסימן של מישהו. למשל, פטנטים.קום עשויה לרשום ברישום הגנתי גם את הסימן פטנטים_קום, והסימן לא יבוטל בשל אי שימוש. מה קורה אם עושים שימוש מינורי וקל ביותר בסימן, רק כדי שלא יבוטל? במצב כזה, מבוטל הסימן. בארה"ב נקבע ששימוש מינורי בסימן שאינו שימוש ממש, לא מונע את ביטול הסימן.

רישום סימן המסחר

סימן מסחר שיש לו ערך מוניטיני רב, מומלץ מאוד לרשום אותו אצל רשם סימני המסחר בירושלים. עם הגשת הבקשה לרשם, בודק זה אם יש לו ערך מבחין. על מנת להוכיח לרשם שיש למוצר ערך מבחין, ניתן לעשות אחת משניים: דרך אחת היא להמציא סימן חדש – מילה חדשה, שם שלא קיים, או שימוש חריג במילה ידועה – למשל, לקרוא לממתק "פצצה גרעינית". הדרך השנייה נוגעת לסימן שיש לו קשר לתכונות המוצר – אין לו ערך מבחין אינהרנטי, ולכן צריך להוכיח לרשם שנרכש בסימן מוניטין.

לאחר שהרשם משתכנע שלסימן יש ערך מבחין, מתפרסם הסימן ביומן סימני המסחר, מוענקת תקופה להגשת התנגדויות, ולאחר זמן מה, מוענק הסימן.

משמעות הענקת הסימן איננה כי החל מעכשיו יש סימן שקיים ולא ניתן לעשות כנגדו דבר. רישום הסימן הוא ראיה לכאורה לתקפותו. כלומר, אם יוכיח מישהו שהסימן לא היה ראוי להירשם (למשל – שאין לו מוניטין, או שהוא גונב מוניטין של אחר), יימחק הסימן.

סימן שאיננו רשום

רישום סימן מסחר הוא אפשרי, ומועיל בניהול תביעה נגד מפרים של סימן המסחר. אך מה קורה כשלא נרשם סימן מסחר ועדיין מישהו נהנה ממוניטין שלי במוצר מסוים? לשם כך קיימת "עוולת גניבת העין" בדיני הנזיקין, שמאפשרת לפצות גם במקרה כזה. בכל זאת, מומלץ לרשום סימן מסחר, שכן את העוולה של גניבת עין קשה יותר להוכיח.

מהי הגנת סימני המסחר?

ראשית, כמובן, אף אחד לא רשאי להשתמש בסימן שלי לגבי המוצרים שאני מייצר ומשווק, או לגבי המוצרים שעליהם רשמתי סימן מסחר. בעבר, בארה"ב, זו הייתה כל ההגנה. הגנת סימני המסחר תופסת רק לגבי המוצר עליו רשמתי את סימן המסחר ולגבי מוצרים או שירותים מאותו סוג. אך עדיין ישנה העוולה של גניבת עין, בעזרתה ניתן לקבל הגנה גם על מוצרים ושירותים אחרים. למשל – אם קוקה קולה תתחיל לייצר מכנסיים, ברור שהמוניטין שלה במשקאות קלים ייתן לה הגנה גם על מוצרי אופנה. עד היכן משתרעת ההגנה? ככל שהמוניטין חזק יותר, ההגנה רחבה יותר. הכלל המנחה הוא שאם המוניטין שלי בסימן המסחר עשוי לעזור לי למכור מוצרים מסוג אחר לגמרי, ואם ישנה סכנת הטעיה של הצרכן, הסימן יתפוס.

מוצרים דומים אך לא זהים

לרוב, מפרי סימני המסחר הם מתוחכמים למדי. הם אינם מעתיקים את כל סימן המסחר, אלא מנסים "להתקרב" אליו – לתפוס את המוניטין שלו, אך לא להעתיק אותו ממש. למשל, לקרוא לנעלי ספורט "מייקי". מבחינת הדין, אין בכך כל תועלת. מספיק שהחיקוי עלול להטעות את הצרכן, כדי שתהיה הפרה של סימן המסחר.