בהחלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על ידי כב´ השופט ד"ר עמירם בנימיני, נקבע, כי חברת אפלקר שיווק מחשבים (1987) בע"מ ("הנתבעת") הפרה את זכות היוצרים וסימן המסחר של חברת מיקרוסופט ("התובעת").

הנתבעים העתיקו את תוכנות הנתבעת בעזרת תקליטור "מאסטר", אל העותקים צורף רישיון שימוש MLP מזויף, אשר נמכר לרוב למשרדים בעלי מספר מחשבים, אשר אינם נזקקים למספר תוכנות אלא לתוכנה אחת עם מספר רישיונות. התוכנות הותקנו במחשבים מבעוד מועד ונמכרו תוך יצירת מצג שווא של תוכנה מקורית מבית מיקרוסופט.

הנתבעים טענו כי שיווקו את התוכנות של התובעת על פי רישיון שנרכש בתמורה מלאה ממפיצים מורשים של התובעת, והכחישו כי הרישיונות היו מזויפים. לחלופין טענו הנתבעים כי הרישיונות נחזים להיות מקוריים, בהיותם דומים לרישיונות שמפיצה התובעת, והם נקנו על ידי הנתבעים מחברת מ.צ.מ. (כ- 200 רישיונות) בתום לב, ובתנאי תקנת השוק.

בית המשפט ציין כי ניתן היה להבחין במס´ תמרורי אזהרה בנוגע לתוכנות המזויפות: העובדה שהנתבעת שילמה עבור רישיון 50 דולר בלבד, סכום שהוא כשליש ממחירו הרגיל בשוק, רישיונות ה MLP שנקנו היו משולבים ל"דוס" ו-"חלונות", רישיונות שאינם מופצים על ידי מיקרוסופט, סוג הנייר ממנו עשויים הרישיונות היה שונה וכותרת הרישיון נכתבה בשפה עילגת.

באשר לטענת תום הלב של הנתבעים, נקבע, כי הם אינם עומדים במבחן תום הלב האובייקטיבי הנדרש כדי לקבל פטור מתשלום פיצויים (לא מפני צו מניעה) בשל הפרת זכות יוצרים.

טענת הנתבעים לקנייה בתנאי תקנת השוק נדחתה אף היא, כאשר ביהמ"ש קובע כי התקנה חלה אך ורק על "נכס נד" ומונח זה איננו כולל זכויות, ובכלל זה זכויות קניין רוחני.

בנוסף נמצאו הנתבעים אשמים גם בהפרת סימני המסחר הרשומים של מיקרוסופט: Microsoft, MS-DOS, Windows, אשר הופיעו על הרישיונות המזויפים. לעניין הפרה זו אין נפקא מינה אם המפר ידע על קיומו של הסימן המסחרי אם לאו.

ביהמ"ש נתן סעד של צו מניעה קבוע, הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בנוסף לסעדים כספיים שיתבררו בשלב השני של המשפט.