בהחלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי כב´ השופטת מרים מזרחי נקבע, כי חברת קופמוי-ווב בע"מ ("התובעת") הפרה את זכויות היוצרים של חברת לייבדיאנאס בע"מ ("הנתבעת") באתר האינטרנט שלה. טענתה של התובעת היא כי הנתבעת העתיקה והציגה באתר האינטרנט שלה דפים מאתרה של התובעת.
נקבע, כי מסכת הראיות מצביעה על דמיון עד כדי זהות בתוכן ובצורה בין הטקסטים המופיעים באתר הנתבעת לאלו המוצגים באתר התובעת.
כב´ השופטת קבעה כי אתר האינטרנט ראוי להגנת זכויות יוצרים מאחר והיותו פרי מאמץ, כישרון והשקעה. כמו כן האתר עומד בדרישת מקוריות היצירה, אשר מציבה רף נמוך לפיו די בכך שהיצירה לא הועתקה.
בנוסף נקבע, כי אין די בהצבעה על אתרים דומים נוספים ללא תצהיר או חוות דעת הולמת, בה הסתפקו הנתבעים כדי לשלול את ההשקעה והמקוריות באתר התובעת.
באשר להיקף ההפרה נקבע, כי העתקת דפי האינטרנט היא בגדר הפרה של זכות יוצרים אחת. התובעת לא הוכיחה כי כל אחד מדפי האינטרנט האמורים הוא בעל חשיבות כלכלית נפרדת ומהווה דף הנצרך על ידי משתמשי האתר בנפרד. כמו כן, לא הוכחה מידת ההשקעה הנפרדת בכל דף.
ביהמ"ש קובע, כי הנתבעים הפרו גם את הזכות המוסרית של התובעת שהינה ביטוי לקשר הטבעי של היוצר ליצירתו. זכות זו כוללת את זכותו של המחבר ששמו ייקרא על יצירתו וכן זכותו שיצירתו לא תיפגע.
התובעת טוענת כי מנהלי הנתבעת נטלו חלק ישיר ביודעין בהעתקה, ויש להטיל עליהם אחריות אישית. לשיטתה של השופטת, השאלה שיש לבחון היא האם הם ביצעו באופן אישי את יסודות העילה המקימה חבות. נקבע, כי הטענה הסתמית בדבר "מעורבות" ו"ידיעה" אין בה כדי לבסס את אחריותם האישית כנושאי משרה ללא תשתית ראייתית תומכת.
כב´ השופטת מבהירה כי אין מניעה שביהמ"ש יפסוק פיצויים נפרדים בגין כל אחת מהפגיעות ופוסקת פיצוי סטטוטורי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית , זאת בנוסף לפיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הפרת הזכות החומרית.
