זכות יוצרים, מהי?

זכות היוצרים נולדת לראשונה עם היווצרות היצירה והיא ממשיכה להתקיים עד 70 שנה לאחר מות היוצר. הזכות החשובה ביותר בדיני זכויות היוצרים, היא הזכות הכלכלית, היינו הזכות ליהנות מפירות היצירה, היינו, להרוויח ממנה. זכות נוספת הינה הזכות המוסרית לפיה היוצר נהנה מאגד של זכויות ערכיות כאשר בראש זכויות אלה עומדת זכותו ששמו ילך עם היצירה. פגימת היצירה באופן שפוגע בה, כמוה כפגיעה בכבודו של היוצר ומעצם זאת, פגיעה בזכויות היוצרים שלו. הפרה של הזכות המוסרית יכולה להביא לפסיקת פיצויים לטובת היוצר, גם אם לא הוכחה. חשוב לציין כי גם אם הזכות הכלכלית הועברה, עדיין זכאי היוצר ליהנות מזכותו המוסרית.

במדינת ישראל לא קיים רישום של זכויות היוצרים ושימוש בשירותי דואר עצמי, הפקדה במשרדי עו"ד או נוטריונים, מועיל רק לצורך הוכחת ראשוניות ומקוריות. הסימן C אינו מעיד על קיומה של זכות אך הוא מקל על הוכחת הפרתה ועל קבלת פיצויים. קיומו של הסימן מערער טענת חוסר ידיעה על זכות קיימת.

על מה מגינים?

זכויות היוצרים מבססות הגנה על אופן הביטוי המקורי של הרעיון, ולא על הרעיון עצמו. כלומר, בעוד שהעתקת יצירה אסורה בתכלית האיסור, הרי שהעתקת סגנון או שאיבת השראה, מותרים ואינם מהווים פגיעה בזכויות היוצרים של היוצר המקורי.

יוצר היצירה הוא הבעלים הראשון בה אלא אם היצירה נועדה עבור אדם מסוים. מצב כזה יוצר קושי רב במערכת יחסי עובד-מעביד. זאת משום שקשה לקבוע האם הזכות נוצרה עבור המעביד ומיהו הבעלים הראשון בה. לפיכך, ישנה חשיבות רבה להסדרת זכויות היוצרים בטרם החלה העבודה.

מהי הפרה של זכויות היוצרים?

הפרת זכויות יוצרים היא עשיית פעולה אשר בעל הזכות, והוא בלבד, רשאי לעשותה. קיים חריג עיקרי להגדרה זו, לפיו "טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית" אינם מהווים הפרה. כאשר תעתיק מוקטן וחלקי של איור, מתפרסם כשלצידו ביקורת, עשוי הדבר להיחשב כ"סקירה" בלבד. יחד עם זאת, כאשר הדבר נוגע לאיורים, בד"כ החריגים אינם מתקיימים.

הפרת זכויות היוצרים מהווה עבירה פלילית ועוולה אזרחית כאחד. במקרה של פגיעה בזכויות היוצרים, ביהמ"ש מעניק סעדים זמניים מרחיקי לכת, כדוגמת צו אנטון-פילר, היינו, צו תפיסה אזרחי. במידה והנזק שנגרם ליוצר, הוכח בביהמ"ש, אין תקרה לגובה הפיצויים שביהמ"ש רשאי לפסוק לטובתו. גם ללא הוכחת הנזק, ניתן לקבל פיצוי הנע בין 10,000 לבין 20,000 ש"ח בגין כל הפרה. יחד עם זאת, בתי המשפט מצמצים פיצויים אלו במקרים מסוימים.

מקור וסקיצה

סקיצות כרוכות בתשלום נפרד, כאשר העברת זכויות היוצרים ביצירה, אין משמעה העברת הזכויות בסקיצה, אלא אם הדבר נאמר במפורש בהסכם. יחד עם זאת, חשוב לא להשאיר נושא זה פרוץ ולהסדירו מפורשות בהסכם בכתב.

במידה ומקור היצירה נמסר למו"ל, חשוב להגדיר בהסכם כי הוא ניתן לפרק זמן מוגבל שבסופו יוחזר למאייר. על מנת למנוע חיכוכים מיותרים, כל מה שמתקבל ע"י המו"ל, דהיינו מקור, סקיצות, איורים גמורים, חייב להיות מאושר בכתב. על המו"ל הלסכים כי המאייר יעשה שימוש במקור לצרכיו (תערוכות, תחרויות וכד´).

דמות ידועה ודמות חדשה

בציור של דמות ידועה, המאייר זכאי להגנה על האיור עצמו. במידה והמאייר ממציא דמות חדשה מפותחת דיה, ישנה נטייה להכיר בזכותו הן על האיורים הספציפיים והן על הדמות עצמה. דוגמה מובהקת בישראל היא הדמויות צ´רלי צ´פלין ודונאלד-דאק, אשר זכו להגנה עצמאית.

מו"מ והסכם בין מאייר לבין מו"ל

הסכם בין מאייר לבין צד ב´, חייב להיות הסכם בכתב. באם לא נחתם חוזה של ממש, לכל הפחות חשוב שתהיה הצעת/הזמנת עבודה חתומה ע"י המו"ל. על ההסכם להחיל את פרטי הצדדים (שמם, כתובתם ומס´ ת"ז) ואת התאריך. במידה ונציג המו"ל הוא שחותם על ההסכם, עליו להיות מוסמך לחתום עליו. יש לוודא שההסכם יחול על צדדים שלישיים, עובדי המו"ל ומי שנחשבים עובדיו נכון ליום חתימת ההסכם.

על פרטי העבודה להיות מפורטים באופן המירבי ביותר תוך ציון לוח הזמנים המתוכנן, והבהרה כי המאייר אינו אחראי על כל עיכוב שייגרם ללוח הזמנים. כל טעות באיור הינה באחריות המאייר אך שינוי אשר מצריך איור מחדש, שווה ערך לאיור חדש ולפיכך מחייב בתשלום נוסף. תנאי הכרחי בהסכם הוא כי התשלום יתקבל בטרם תימסר העבודה. במידה וההסכם יופר יש לקבוע פיצוי מוסכם על שני הצדדים. יש להכליל בהסכם את המשפט "כל הזכויות באיורים אלה, לרבות זכויות היוצרים, שמורות למאייר" וכן להוסיף התחייבות של המו"ל לתת קרדיט למאייר.

נושא התגמול- מועדי התשלום ייקבעו בהתאם להתפתחות הפרוייקט אך עבודה שתוטל על המאייר "ברגע האחרון" תגרור תשלום מיוחד. המו"ל אחראי על הוצאות שונות של המאייר הקשורות לעבודה, כגון מחקר וכיו"ב.

הזכות המועברת למו"ל

רצוי מאוד כי המאייר לא יעביר בעלות על זכויות היוצרים אלא יעביר רישיון שימוש בלבד, כאשר ההעברה תלוי בתשלום מלא. רישיון כזה יכול להיות בלעדי או לא בלעדי, כנקבע בהסכם בין הצדדים. רצוי לסייג את הרישיון לפרק זמן מוגבל ולמטרה מסוימת, וכן לקבוע כי כל שימוש החורג ממטרה זו, טעון רישיון נפרד. חשוב לקבוע כי הרישיון הינו רישיון לשימוש באיור "כמות שהוא" כאשר כל שינוי המבוצע בו, טעון הסכם המאייר בכתב.