ביהמ"ש המחוזי קיבל את התביעה כנגד פשה סטודיו לאופנה בע"מ בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט וקבע כי חברת פשה סטודיו לאופנה בע"מ העתיקה את הדגמים מאהרון קצב.

עוולת גניבת עין

על מנת להוכיח את עוולת גניבת העין יש להוכיח שני מרכיבים:

מרכיב ראשון – קיומו של מוניטין

נקבע כי על מנת להוכיח עילת גניבת עין, על התובע להוכיח שהמוצר המקורי צבר מוניטין וכי קיים חשש שציבור הצרכנים הרלבנטי יטעה לחשוב שהמוצר של הנתבע הוא המוצר של התובע ו/או קשור אליו. המושג "מוניטין" מתייחס לתדמיתו החיובית של המוצר ולהכרת הציבור בו בתור שכזה.

על התובע בגניבת עין להוכיח, כי השם, הסימן או התיאור רכשו להם "משמעות משנית" המקשרת אותו עם התובע עד כי ציבור הלקוחות מזהה את המוצר על-פי חזותו עם תוצרתו של התובע וכי התרגל לראות בחזות המוצר את סחורתו של התובע.

עוד נקבע כי אמנם גורם הזמן אינו הגורם היחיד המכריע בשאלת הוכחת הזכות למוניטין, אולם לגורם זה יש משקל ראייתי נכבד. ככלל, על התובע בעילה של גניבת עין להראות שהמוצר נשוא התביעה נמכר בהיקפים שיש בהם כדי ללמד על המוניטין שצבר המוצר הקונקרטי בקרב קהל הלקוחות הרלבנטי.

עצם העתקת המוצר הינה גורם רלוונטי להוכחת המוניטין, אם כי המדובר באינדיקציה בלבד. במקרה דנן, נקבע כי לאור העובדה שמדובר בפריטי לבוש בסיסיים למדי, השואבים השראה מדגמים אחרים וקטלוגים שונים, עצם החיקוי עצמו אין בו כדי להעיד על קיומו של מוניטין. ב

מרכיב שני – חשש להטעיה

נקבע כי קיים דמיון רב בין הדגמים של אהרון קצב לבין אלה של פשה סטודיו לאופנה בע"מ. עם זאת, נקבע כי אין חשש שציבור הלקוחות הרלבנטי יטעה לחשוב שהדגמים המשווקים על ידי פשה סטודיו לאופנה בע"מ הם של אהרון קצב, שכן לא נראה שהציבור מזהה את היצרנים בתחום האופנה על פי מראה הדגמים המוצעים.

על כן, נקבע כי אהרון קצב לא הצליח להרים את נטל ההוכחה בדבר גניבת עין.

עשיית עושר

שלושה הם יסודותיה של עילת עשיית עושר ולא במשפט:

(א) קבלת נכס, שירות או טובת הנאה – היינו, התעשרות;

(ב) ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה;

(ג) ההתעשרות באה לזוכה שלא על פי זכות שבדין.

דעות השופטים השונות ב"עניין א.ש.י.ר", הגם שאינן יוצרות הלכה אחידה, מלמדות כי ניתן, בנסיבות מתאימות, להגן באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט על רעיונות שאינם מוגנים במסגרת דיני הקניין הרוחני. עם זאת נקבע, כי במצב בו התנהגות הזוכה איננה עוולה ואינה פוגעת בקניין רוחני, נדרש שיתקיים "יסוד נוסף" לשם ביסוס היסוד השלישי שעניינו התעשרות שלא על-פי זכות שבדין.

בענייננו, עסקינן בדגמים שאין בהם חדשנות גדולה, שהרי הרעיונות העיצובים שגלומים בהם היו מוכרים ומקובלים אצל יצרנים ומעצבים רבים.עם זאת, מקובל נקבע כי אהרון קצב השקיע משאבים כלשהם בעיצוב דגמים אלה, שהרי הוצאתם אל הפועל של אותם "טרנדים" הצריכה מחשבה, מאמץ ומומחיות. חברת פשה סטודיו לאופנה בע"מ, אשר העתיקו את דגמיו, לא השקיעו בפיתוח דגמים אלה, אלא נטלו מן המוכן. בכך פשה סטודיו לאופנה בע"מ התעשרו על חשבון אהרון קצב באמצעות מכירת הדגמים המועתקים. העתקת המוצר המוגמר חוסכת מהמעתיק את הצורך להשקיע משאבים בעיצוב המוצר ומאפשרת לו ליהנות מהשקעתו של היצרן המקורי ויש לראות בכך התעשרות שלא כדין על-חשבון היצרן המקורי. התנהגות זו של הנתבעים הינה פסולה.

שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא כי כאשר עסקינן במוצרי אופנה שחיי המדף שלהם קצרים, הגנה באמצעות רישום מדגם אינה אפקטיבית.

נקבע כי במקרה זה, מתקיים אותו "יסוד נוסף" לצורך ביסוס היסוד השלישי שעניינו התעשרות שלא על-פי זכות שבדין.

התביעה התקבלה בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט ונפסק פיצוי לטובת אהרון קצב בסך כולל של 125,000 ₪.

תא (ת"א) 2318/03 אהרון קצב נ´ פסגות עד יבוא ושיווק בע"מ