הורחב היקף ההגנה על זכות קניין רוחני שנפגעה ע"י פרסום ברשת האינטרנט
בהחלטה שניתנה לאחרונה, הכריע בית-המשפט המחוזי בת"א במחלוקת בקהילייה המשפטית וקבע שניתן לצוות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי באינטרנט במקרה בו תוכן הפרסום יכול להוות עבירה פלילית ו/או עוולה אזרחית.
במקרה דנן, גולש האינטרנט תחת הכינוי "יודע דבר" פרסם באתר האינטרנט של המשיבה, מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, תגובית (Talkback) המייחסת למבקשת, מזמור הפקות בע"מ, מתן שוחד למר פרנץ, בעת ששימש בתפקיד סמנכ"ל תפעול והפקה בערוץ הספורט וגם לאחר פרישתו, בתמורה לכך שיספק למבקשת עבודות עבור ערוץ הספורט.
סגנית נשיא בית המשפט המחוזי השופטת ד"ר דבורה פילפל, שינתה את ההלכה שנפסקה בפרשת פלונית כך שלאור הפסיקה החדשה, ציווי על חשיפת פרטי הגולש האנונימי באינטרנט יוענק במקרה בו תוכן הפרסום יכול להוות עבירה פלילית ו/או עוולה אזרחית.
סוגיית חשיפת זהות גולשים באינטרנט טרם הוסדרה בחקיקה. עם זאת, נושבת מגמה ליברלית המרחיבה את היקף ההגנה לאור הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008 ודברי ההסבר להצעה, לפיהם, במידה וקיים חשש של ממש לביצוע עוולה כלפי אדם, או הפרת זכות קניין רוחני שלו, ניתן יהיה לחשוף את זהותו באמצעות צו בית-משפט, קל וחומר כאשר מדובר בחשש לקיומה של עבירה פלילית.
היות ומדובר בהצעת חוק ולא בחוק ומאחר ובית-המשפט העליון טרם אמר את דברו בסוגיה, סקרה השופטת את הדעות השונות שהובעו בפסיקה באשר להיקף ההגנה המוענק לאנונימיותו של הגולש.
מחד, נפסק ע"י כבוד השופטת ד"ר אגמון-גונן בפרשת פלונית כי יש לבצע איזונים בין זכותו של הנפגע לשם-טוב לבין זכותו של הגולש לחופש ביטוי ופרטיות. האיזון הראוי לפיה הוא חשיפת זהות הגולש רק כאשר העוולה האזרחית מקימה גם עבירה פלילית לכאורה, לפי חוק איסור לשון הרע.
מנגד, פסק השופט עמית בפרשת מור כי נדרשת הרחבה למבחן הצר שנקבע בפרשת פלונית. לפיו, חשיפת זהות גולש תעשה אם למבקש הייתה זכות תביעה כנגד המפרסם במידה וזהותו הייתה ידועה לו, אך יש להוסיף "דבר מה נוסף" לשם הענקת הסעד המבוקש. השופט עמית הציע מבחנים שונים לדרישת "הדבר הנוסף" כגון תום-ליבו של המבקש, זהותו של הנפגע מן הפרסום, עניין לציבור בפרסום, עוצמת הביטוי הפוגע ועוד. לפי גישתו של השופט עמית, הכול מותר והרשות נתונה כל עוד איננה פוגעת מבחינה פלילית ו/או גורמת לנזק מבחינה אזרחית לזולת.
במסגרת האירוע נשוא התביעה, נדרשה השופטת פילפל להגיע לידי הכרעה במחלוקת האמורה. לדידה, נדרשת נקודת איזון בין זרימת מידע חופשית לבין הגנה על הכבוד, הקניין הרוחני והפרטיות. הצעת החוק מאפשרת דיון אנונימי בכל תחום, כל עוד הדיון הוא ענייני, תכליתי, אולי אף בוטה, אך איננו עולה לגדר עבירה או עוולה. האיזון ישמר באמצעות הענקת זכויות לנפגע באשר לקבלת מידע והכוח להחליט אם וכיצד לעשות שימוש במידע, בהתאם לקריטריונים של חוק חופש המידע, זאת אף אם הנפגע לוקה בחוסר תום-לב.
באשר למבחן החשש הממשי לביצוע עוולה ציינה שרמת ההוכחה הנדרשת היא קיומה של אפשרות ממשית. עליו לעבור את סף החשש הסביר אך איננו נדרש להגיע לכדי רמת וודאות קרובה. בנוסף, כאשר תקום עילת תביעה לנפגע, בבואו להכריע בסוגיה הנדונה, בית-המשפט ייקח בחשבון גם תנאים מקדמיים לשכלולה של עילת התביעה, בדומה לאלו שסיווגם השופט עמית כ"דבר מה נוסף".
פרסום התגובית האמורה מהווה הטחת האשמות ב"אוויר" אשר חורגות מהבעת דעה, עמדה או העלאת חשדות ונגע ישירות למשלח ידה, מקצועה ומקור פרנסתה של המבקשת. לאור כל זאת וברוח הפסיקה בפרשת מור, הוחלט כי למבקשת קיימת עילת תביעה לכאורה לפי חוק איסור לשון הרע לו הייתה זהות הכותב ידועה לה.
התנאים המקדמיים לעילת התביעה מתקיימים אף הם: המבקשת הגישה את התביעה בתום-לב, מדובר בביטוי מסחרי-עסקי ולא בביטוי פוליטי-ציבורי, ולכן תנאי חשיפת זהות גולשים תהא מחמירה פחות, יש לקחת בחשבון אפשרות לפגיעה ואף לחשש לפגיעה בהמשך ההתקשרות בין המבקשת לבין ערוץ הספורט ושאר השוק העסקי בו היא פועלת בשל פרסום שלילי באתר הפונה לקהל רחב, על אף העובדה שהמשיבה ניסתה לצמצם את הנזק שנגרם למבקשת, עוולת איסור לשון הרע אינה דורשת הוכחת נזק כתנאי לפיצוי.
הוחלט על מתן צו בית-משפט המורה על חשיפת זהות הגולש.
