ביום חמישי האחרון, בית המשפט העליון בפסק דין עקרוני קבע כי בתקופת הביניים שבין פרסום קיבול בקשת הפטנט ועד להחלטת הרשם בבקשה, אין בידי בעל האמצאה זכות קניינית באמצאה. זכותו הקניינית מתגבשת רק עם הענקת הפטנט, ככל שהרשם החליט להעניקו בעקבות הכרעה בהתנגדויות.
בפסק הדין נקבע כי חברת התרופות מרק לא תוכל למנוע מהחברות טבע, אוניפארם ותרימה לייצר את הגירסה הגנרית שלהן לתרופה "פוסאלאן" לטיפול באוסטיאופורוזיס.
מתוך פסק הדין:
- חוק הפטנטים מתייחס בהוראותיו לסוגיית היקף ההגנה הראויה לבעל האמצאה בתקופת הביניים שבין קיבול הבקשה ופרסומה לבין החלטת הרשם אם להעניק פטנט, בעקבות ההתנגדויות שהוגשו.
סעיף 179 לחוק קובע:"המועד להגשת תביעות הפרה - אין להגיש תביעה על הפרה אלא לאחר שניתן הפטנט; אולם, משהוגשה תביעה על הפרה, רשאי בית המשפט להעניק סעד על הפרה שנעשתה לאחר יום הפרסום לפי סעיף 26". סעיף 183 לחוק מסדיר את הסעדים שניתן להעניק במשפטי הפרת פטנט, וקובע, ככלל, כי בתביעה על הפרה, זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה ופיצויים (סעיף 183(א) לחוק). כן נקבע, כי בבואו לפסוק פיצויים, יתחשב בית המשפט במעשה ההפרה של הנתבע ובמצב התובע עקב מעשה זה, והוא רשאי להתחשב, בין היתר, בנזק הישיר שנגרם לתובע, בהיקף ההפרה, ברווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה, ועוד (סעיף 183(ב) לחוק).
כדי לזכות בפיצויים בגין הנזקים הכספיים שסבל בעל הפטנט בתקופת הביניים שבטרם הכרעה בהתנגדויות, על בעל הפטנט לפרט בכתב תביעתו את הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת הפטנט. סעיף 183 לחוק מאפשר לבעל הפטנט, התובע פיצויי הפרה רטרואקטיביים, לקבל פיצויים ריאליים עבור ההפסדים שנגרמו לו בפועל עקב התנהגות המתחרה בתקופת הביניים. הפיצוי הכספי נועד להשיב את מצבו של בעל הפטנט לקדמותו בעקבות הפגיעה שנגרמה לו בתקופת הביניים (ע´ פרידמן, בעמ´ 880‑883). - פועל יוצא משילובן של הוראות אלה, ביחד עם הוראות החוק הרלבנטיות האחרות, הוא כדלקמן:
בתקופת הביניים שבין פרסום קיבול בקשת הפטנט ועד להחלטת הרשם בבקשה, אין בידי בעל האמצאה זכות קניינית באמצאה. זכותו הקניינית מתגבשת רק עם הענקת הפטנט, ככל שהרשם החליט להעניקו בעקבות הכרעה בהתנגדויות. בהעדר זכות קניינית בתקופת הביניים, ובהעדר בטחון כי בסופו של יום יוענק פטנט, לא עומדת לבעל האמצאה, על פי חוק הפטנטים, זכות להגן על האמצאה כלפי כולי עלמא בדרך של קבלת סעדים כנגד הפרה, בין צווי מניעה, ובין פיצויי הפרה. בשלב זה, תפיסת דין הפטנטים היא כי אין להגביל את התחרות החופשית בשוק בדרך של מתן סעדים כנגד המתחרה, שתכליתם לבלום את ניצולו של פרטי האמצאה, נשוא בקשת הפטנט, ושימושו בפרטיה. יחד עם זאת, גם לגבי תקופה זו אין החוק מקנה מעמד בכורה מוחלט לחופש התחרות. הוא קובע, כי מקום שמתחרה משתמש בפרטי האמצאה בתקופת הביניים, ובסופו של יום מוענק לבעל האמצאה פטנט, זכאי בעל הפטנט לתבוע פיצויי הפרה מהמתחרה, המתייחסים לא רק לתקופה שלאחר מתן הפטנט אלא גם לתקופת הביניים, בטרם ניתן הפטנט, ממועד פרסום קיבול הבקשה ואילך. - החוק יוצר, אפוא, "מאזן-אימה": המתחרה אינו מנוע מלהשתמש בפרטי האמצאה בתקופת הביניים, ולא ניתן לעצור בעדו מלעשות כן כל עוד לא הוענקה לבעל האמצאה זכות קניינית באמצאה מכח הפטנט. אולם, אם וככל שיוענק לבעל האמצאה פטנט, עלול מתחרה, שניצל את פרטי האמצאה בתקופת הביניים, להתחייב בפיצוי על הפרה "רטרואקטיבית" של הפטנט עוד קודם להענקתו. נוכח "להט החרב המתהפכת" של תביעת פיצוי אפשרית בגין הפרה בתקופת הביניים, יש להניח כי מתחרה כזה יכלכל את צעדיו במהלך אותה תקופה בהתאם להערכתו בדבר סיכויי בקשת הפטנט להתקבל בעקבות ההתנגדויות. ככל שסיכויים אלה גדולים, כך מאזן-האימה יגדל. ככל שסיכויי מתן הפטנט קטנים, כך הסיכון מפני חיוב עתידי בפיצויי הפרה יקטן.
באופן זה מאזן חוק הפטנטים בין אינטרס ההגנה על האמצאה, משעה שניתן בגינה פטנט, לבין ההגנה על חופש התחרות והעיסוק, ועל אינטרס הציבור ליהנות הן מפירות האמצאה והן מפירות התחרות, המביאה להוזלת מחירי המוצרים המתבססים על האמצאה בתקופת הביניים, קודם להענקת הפטנט. - ההסדר בחוק הפטנטים נועד, אפוא, ליצור איזון עדין בין המגמה לעודד פיתוח אמצאות לבין השאיפה לשמר את התחרות בשוק, להגן על חופש העיסוק, ולאפשר לציבור גישה לאמצאות כל עוד אין זה ברור כי הן כשירות פטנט. מתן אפשרות לבעל האמצאה למנוע ממתחרים שימוש בפרטי האמצאה גם בתקופה שבה טרם הוענק הפטנט עלול לפגוע באיזון שהמחוקק ביקש להשיג, תוך הטיית הכף לעבר הגברת ההגנה על האמצאות ועידוד פיתוחן, ותוך פגיעה בחופש העיסוק ובתחרות החופשית במשק.
קישור לפסק הדין המלא: http://elyon1.court.gov.il/files/05/250/060/r12/05060250.r12.htm
