פטנט רשום מעניק לבעליו זכות בלעדית לייצור, שיווק ושימוש בו במשך 20 שנים. זכות זו עשוייה להיות מנוצלת לרעה על ידי בעל פטנט, אשר עשוי מנימוקים שונים להגביל את התחרות החופשית ולהפיץ את המוצר נשוא הפטנט שלו בעלויות שלא ניתן לעמוד בהן, או אף לסרב להפיץ אותו כלל.

המחוקק, בארץ, ובמקומות אחרים בעולם, ראה לנגד עיניו אפשרות של ניצול לרעה של זכות בעלות בפטנט, ולשם כך, כוללים חוקי פטנטים רבים, לרבות חוק הפטנטים הישראלי מנגנון של אפשרות לקבלת רשיון כפיה לייצור המצאה מסוימת המוגנת בפטנט, שלא על ידי בעליה, ושלא בהסכמתו.

רשיון כפייה, אם כן, הנו רשיון לניצול הפטנט ללא הסכמת בעל הפטנט. על מנת שניתן יהיה לקבל רשיון כפיה, יאלץ המבקש להוכיח התקיימותם של 3 תנאים מצטברים: ראשית, תנאי פרוצדורלי – כי הוגשה בקשה לרשם הפטנטים לקבלת רשיון לניצול האמצאה נשוא הפטנט ושולמה האגרה הקבועה בחוק. שנית, על רשם הפטנטים להשתכנע כי בעל הפטנט מנצל לרעה את זכות הניצול הבלעדית שלו, ושלישית, כי הבקשה הוגשה לאחר תום 3 שנים מיום מתן הפטנט או 4 שנים מיום הגשת הבקשה, לפי המאוחר.

מרבית השאלות המשפטיות הנוגעות לסוגיה של רשיונות כפייה סובבות סביב שאלת הניצול לרעה של זכותו הבלעדית של בעל הפטנט. ניצול לרעה ייחשב כאחד משניים, וזאת במידה ובעל הפטנט לא הראה צידוק סביר לקיומם:
א. אי אספקת מלוא הביקוש למוצר בתנאים סבירים. תנאים בלתי סבירים הנם הגבלה דרסטית על מספר היחידות המופצות, או מחיר גבוה במיוחד. מחיר גבוה גרידא לא ייחשב כמצדיק רשיון כפייה, אלא כחלק מזכותו של בעל הפטנט. רשיון כפייה יהיה מוצדק רק לאור מחיר בלתי סביר.
ב. תנאים בלתי סבירים לאספקת הפטנט – למשל, התניית קניית מוצר אחד המוגן בפטנט, בקניית מוצר אחר (התניית מוצר במוצר או התניית שירות בשירות) עשויה להצדיק מתן רשיון כפייה.

המקרה הנפוץ ביותר בו ניתנים רשיונות כפייה הנו המקרה של תרופות. במדינות רבות, מופצות תרופות במחירים שהאוכלוסייה המקומית אינה יכולה לעמוד בהם, ומשרדי הפטנטים של אותן מדינות נאלצים לתת רשיונות כפייה ליצרנים מקומיים.

בבוא רשם הפטנטים להחליט בשאלת מתן רשיון הכפיה, שוקל הרשם שיקולים משיקולים שונים. חלק מן השיקולים הנם: יכולתו של מבקש רשיון הכפייה לרפא את הפגם בגינו התבקש הרשיון, טובת הציבור – אפשרות לנצל את האמצאה בישראל בדרך ייצור או יבוא בכמות ובהיקף רחב ואספקה שוטפת, הזכות לתמורה סבירה – זכותו של בעל הפטנט לקבל תמורה הוגנת והולמת בעד ניצול האמצאה בהתחשב באופי האמצאה, שמירת הזכויות של מי שמנצל בישראל את האמצאה בדרך יצור או יבוא ושל מי שעוסק בפיתוחה של אותה אמצאה. מי שכבר מנצל אותה יועדף על פני זר, אופי האמצאה – נדרש שלפטנט יהיה צורף דחוף, כגון תרופות, הזמן שחלף מאז ניתן הפטנט, הצעדים שנקט בעל הפטנט לניצולו בישראל בדרך יצור או יבוא. האם לגבי הפטנט הספציפי הפעולות שנקט בעליו סבירות כך שיש לו סיכוי עתידי לספק את הביקוש.

סעיף חשוב ביותר בפרק העוסק ברשיונות כפיה הנו סעיף 121, המתייחס לרשיון לניצול פטנט מוקדם שתלוי בו גורלו של פטנט מאוחר. בהמצאות רבות, ישנו חידוש טכנולוגי המצדיק רישום פטנט, אך הן מתבססות על פטנטים אחרים, ומכאן שייצורן יביא להפרת אותם פטנטים. האינטרס של בעל הפטנט המקורי למנוע ניצול של הפטנט, הינו אינטרס ברור, שהרי לבעל הפטנט המאוחר יתרון טכנולוגי נוסף, אשר יעניק לו יתרון תחרותי בשוק. בדרך זו, עשויה להימנע ניצולה של טכנולוגיה חדשה אשר עשויה להיטיב עם אנשים רבים.

סעיף 121 קובע כי מקום בו בעל הפטנט המוקדם מסרב לתת לבעל הפטנט המאוחר רשיון שימוש בפטנט, רשאי הרשם להעניק לו רשיון כפיה, אך התנאי לכך הוא כי בהמצאה המאוחרת יש התקדמות טכנולוגית חשובה בעלת ערך כלכלי רב. עוד נקבע כי מתן הרשיון יהיה הדדי, היינו, גם בעל ההמצאה המוקדמת יקבל רשיון שימוש בהמצאה המאוחרת, וזאת כדי לשמור על התחרות החופשית.