חברת "סבון של פעם (2000) בע"מ" גברה על מר יהודה מלכי ב"הליך בקשות מתחרות" על פי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר.
שתי בקשות מתחרות לרישום סימן המסחר "סבון של פעם" של מר יהודה מלכי ושל חברת "סבון של פעם (2000) בע"מ" הוגשו לרישום.
לאור זאת, הופעל הליך על פי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר הקובע כי במקרים של בקשות דומות עד כדי להטעות, רשאי הרשם שלא לקבל את הבקשות עד שיגיעו להסכמה או להחליט לגבי איזו בקשה יימשכו ההליכים.
לאור הדמיון בין הסימנים הופעלו שלושת המבחנים לקביעת עדיפות מבקש אחד על המבקש השני:
מועד הגשת הבקשות לרישום- אומנם בקשתו של מר יהודה מלכי הוגשה כשלושה חודשים לפני בקשתה של חברת "סבון של פעם", אך נקבע כי מבחן מועדי הגשת הבקשות לרישום הינו מבחן משני בלבד, אשר משקלו קטן.
מידת השימוש שעשה כל צד בסימן המבוקש על ידיו- במסגרת מבחן זה יש צורך להוכיח כי סימן המסחר מזוהה עם היצרן ואין די בהוכחת שימוש נרחב לאורך זמן בסימן המסחר. נקבע כי במבחן זה ידה של חברת "סבון של פעם" על העליונה.
תום ליבו של כל אחד מן הצדדים בבחירת הסימן המבוקש- נקבע כי מר יהודה מלכי ביקש להיבנות מהמוניטין של חברת "סבון של פעם", מעשה הנגוע בחוסר תום לב.
נקבע כי המבחנים העיקריים הם מבחן תום הלב ומבחן מידת השימוש, ואילו מבחן מועדי הגשת הבקשות לרישום הינו מבחן משני בלבד, אשר משקלו קטן.
לאור העובדה כי בשני המבחנים העיקריים יצאה חברת "סבון של פעם" וידה על העליונה, נקבע כי הליכי הבחינה יימשכו לגבי הבקשה של חברת "סבון של פעם" ואילו בקשתו של מר יהודה מלכי נדחתה.
