בהחלטה אשר ניתנה לאחרונה, קבע בית המשפט העליון כי בעניין אשר בא בפניו, העילה החוזית לא מצדיקה מתן צו מניעה קבוע, ויש להיזקק לעילות אחרות.
המדובר בערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי לתת צו מניעה קבוע נגד שיווק מוצר תחת הכיתוב "לחם כהה קל". מדובר על מוצר אשר נרשם עליו סימן מסחרי על ידי המשיבה, ואשר המערערת התחייבה שלא לשווק אריזות שלו. לטענת המערערת, ההתחייבות לא לשווק אריזות הייתה לפנים משורת הדין ומוגבלת בזמן (עד לסיום שיווק מלאי הלחמים שלה). לטענת המשיבה, ההסכם לא הוגבל בזמן.
בפני בית המשפט המחוזי נטענו טענות, לפיהן הסימן "לחם כהה קל" הוא סימן מתאר, אשר לא היה ראוי להירשם בפנקס סימני המסחר. בית המשפט המחוזי, אשר ציין בהערת אגב כי לטענות אלה סיכוי טוב להתקבל, נמנע מלהכריע בהן, וביסס את הכרעתו לפיה יש ליתן צו מניעה קבוע על העילה החוזית בלבד.
בית המשפט העליון קבע כי בהעדר אינדיקציה ברורה למשך ההסכם, ולאור העובדה שהמצהירים לא נחקרו על תצהיריהם – ניתן יהיה לקבל טענה לפיה המשיבה לא הרימה את הנטל הנדרש להוכיח כי החוזה היה חוזה שלא מוגבל בזמן.
על כן, קיבל בית המשפט העליון את הערעור בחלקו, וקבע כי אין לבסס על סמך העילה החוזית את צו המניעה הזמני, ויש לדון בעילות אחרות בבית המשפט המחוזי. כעת, ייאלץ כנראה בית המשפט המחוזי להכריע בשאלת תוקפו של הסימן המסחרי.
הכרעתו של בית המשפט העליון מוכיחה, פעם נוספת, כי לסימן מסחרי רשום חשיבות גדולה במניעת שימוש בשמות דומים, ומצביעה אף על כך שרצוי לבחור סימני מסחר שאינם מתארים – על מנת שניתן יהיה להגן עליהם.
