בית הדין האירופי לצדק הגביל את אפשרותם של בעלי מותגים לעשות שימוש בסימני מסחר מתארים, אך הותיר לערכאה הנמוכה יותר להחליט מהו המבחן הקובע.
בהחלטה חדשה, קבע בית הדין כי הערכאה הראשונה פירשה שלא כראוי את החוק הנוגע לסימני מסחר של הקהילייה האירופית, בתיק בעניין Doublemint.
לפי בית הדין האירופי לצדק, הקביעה כי השם Doublemint אינו מתאר לחלוטין, ושצירוף המלים יכול להכיל מספר משמעויות, ולפיכך, יכול להירשם, הייתה שגויה. לפי בית הדין האירופי לצדק, החוק קובע כי די בכך שאחת מהמשמעויות היא מתארת, על מנת למנוע את רישום הסימן.
בנוסף, קבע בית הדין כי ניתן היה לסרב לשם Doublemint אם מתחריה של Wringley יכלו להשתמש בו על מנת לתאר שירותים/מוצרים מתחרים.
בית הדין השיב את הדיון לערכאה הראשונה, על מנת שתחליט בתיק פעם נוספת, על בסיס פרשנותו המחודשת של בית הדין.
