בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כועדת ערר על החלטת רשות הפטנטים (בהתאם לחוק כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים) דן בערעורה של המועצה לייצור פרחים ושיווקם בנוגע להחלטה רשם סימני המסחר בה דחה הוא את בקשת העוררת להארכת תוקף כינוי המקור הכולל את רשומות המילים "יפו", "יפא", "יפאס", "Jaffa", "Jaffas", והורה על מחיקתו מפנקס כינויי המקור הישראלי.

כינוי המקור האמורים הוענקו ונרשמו לראשונה בפנקס כינויי המקור הישראלי ביום 5.11.68. ביום 16.3.70 נרשם כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הבינלאומי, המנוהל בהתאם להסדר ליסבון. רישום כינוי המקור הוארך פעמיים, וביום 24.10.02 הגישה המועצה בקשה לחידוש כינוי המקור לתקופה נוספת של 10 שנים החל ממועד פקיעת תוקף רישומו.
לפי סעיף 22 לחוק כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, משנרשם כינוי המקור, כל שימוש שלא כדין בו מהווה הפרת הזכות בו, "אפילו צוין המקור האמיתי של הסחורה על יד כינוי המקור, ואף אם הכינוי מופיע בצורה מתורגמת או מלווה בביטויים כגון ´מין´, ´טיפוס´, ´סוג´, ´חיקוי´ או ביטויים דומים".

מבין חמשת השמות בהם נרשם כינוי המקור, השם בעל המוניטין הרב ביותר בישראל, כמו גם ברחבי העולם, הוא "Jaffa". המדובר בכינוי המקור הישראלי הראשון והיחיד, וכפי שציין הרשם בהחלטתו שם זה "הפך ברבות השנים לנכס צאן ברזל ולסמל מרכזי ויוקרתי של הייצוא הישראלי בכלל וייצוא פרי ההדר, בפרט" (סעיף 8 להחלטת הרשם).

בעקבות פרסום דבר הבקשה להארכת תוקף הרישום, הגיש עו"ד טל בנד לרשם חומר שנטען כי יש בו כדי להראות, בין השאר, כי כינוי המקור חדל מלשמש ככינוי מקור כהגדרתו. הטיעון המרכזי שהועלה נגד הארכת הרישום, היה כי השם "Jaffa" אינו משמש עוד ככינוי מקור. הטיעון הסתמך על כך שהמועצה התירה לשווק פרי הדר שגדל בדרום אפריקה תחת שם זה.

בפסק דינה של כב´ השופטת שידלובסקי-אור היא מונה מספר טיעונים שעיקרם שלמועצה יש זכות לגבי מותג בשם "Jaffa". על כן אין לשלול ת הזכות מכח דיני כינוי מקור בשל שימוש כחוק בשם הזהה לכינוי המקור לפי דיני סימני המסחר בארצות בהן אין תחולה לדיני כינוי המקור. כב´ השופטת ציינה כי כל הוראה בדין המחייבת תוצאה שכזו וכי תוצאה כזו תהווה פגיעת קשה בזכות הקניין של בעל כינוי המקור.

הערעור התקבל ומשך תוקפו של הכינוי יוארך לתקופה נוספת.