התקבלה התנגדותה של חברת ישפאר הום טק בע"מ לרישום סימן המסחר "LENCO לנקו" על ידי חברת תמיר אלקטרוניק בע"מ.

עילת ההתנגדות לפי סעיף 11(9) לפקודת סימני המסחר- דמיון לסימן רשום

סעיף 11(9) לפקודה קובע כי סימן הזהה לסימן רשום לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר הוא סימן שאינו כשר לרישום. כך הדין אף לגבי סימן הדומה לסימן רשום, לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, שיש בו כדי להטעות.

במקרה דנן, נקבע כי סימן המסחר המבוקש זהה לסימני המסחר הרשומים-LENCO. אין בתוספת של השם בעברית "לנקו", שאינה קיימת בסימני המסחר הרשומים, משום שינוי המשפיע על זהות הסימנים. סימן המסחר המבוקש דומה לסימני המסחר הרשומים במידה שיש בה כדי להטעות.

נקבע כי סיווג הסחורות שבתוספת הרביעית לפקודת סימני המסחר משמש לצרכים מנהליים בלבד וכי טובין שונים משתייכים לאותו הגדר כאשר יש להם מן המשותף וכששיווקם תחת סימני מסחר זהים או דומים עשוי לגרום לסכנת הטעיה.

במקרה דנן, לנוכח היקפי המכירות והמוניטין של סימני המסחר הרשומים, קיים סיכוי סביר שהציבור יתבלבל לגבי מקור הסחורה שכן הן מוצרי חברת תמיר אלקטרוניק בע"מ והן מוצרי חברת ישפאר הום טק בע"מ הם מוצרים המשמשים להפעלה ותחזוק משק הבית, על אף שהם אינם משתייכים לאותו סוג. הקונה הסביר עשוי לחשוב כי אותה חברה הרחיבה את עסקיה.

הסכם הפשרה בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין

דיני סימני המסחר מאזנים בין מספר אינטרסים. מחד, נועדו דיני סימני המסחר להגן על קניינו של בעל הסימן שרכש מוניטין מפני מתחריו. במקביל, מגינים סימני המסחר על אינטרס הציבור שלא להיות מוטעה עקב שימוש בלתי מורשה בסימן מסחר והאינטרס הציבורי בחופש עיסוק ובחופש ביטוי, העלולים להיפגש מהפקעת יתר של סימני מסחר על ידי רישומם.

רשם סימני המסחר מופקד לא רק על הגנת קניין בעל הסימן מפני מתחרהו, אלא גם מופקד על שמירת האינטרס הציבורי ועל טוהר פנקס סימני המסחר. מכאן שהרשם אינו מחויב מראש להסכמים שנחתמו בין שני צדדים בעלי עניין בסימן מסחר. אולם, רשאי הרשם להתחשב בקיומו של הסכם בין בעלי הדין ולהכניס את עובדת קיומו של הסכם לתוך מערכת שיקוליו.

בעניין מידת השפעת קיומו של הסכם פשרה על החלטות הרשם, חשוב להבחין בין שני מצבים:

הראשון, מצב הדברים בעניינו בו פסק דין או הסכם אוסר על אדם כלשהו להשתמש בסימן מסחר והחלטה המתירה שימוש בסימן המסחר תגרום בהכרח לאי עמידת אותו אדם בהתחייבותו ולאי כיבוד פסק הדין.

מצב דברים שני הוא מצב בו מדובר בפסק דין או בהסכם המתיר לאדם כלשהו להשתמש בסימן מסחר, אך רשם סימני המסחר מחליט שלא לקבל את בקשתו לרישום סימן המסחר. במקרה האחרון, החלטת הרשם לא תגרום להפרת ההסכם אלא רק תמנע את האפשרות לקיומו, משיקולים של טובת הציבור ומניעת הטעיה.

במקרה דנן, חברת תמיר אלקטרוניק בע"מ התחייבה בהסכם פשרה, שאף קיבל תוקף של פסק דין, שלא לעשות שימוש במותג "לנקו". כלומר, בקשתה לרישום סימן המסחר מנוגדת לאמור בהסכם ועלולה לגרום להפרתו. תוצאה זו אינה מתיישבת עם העקרון לפיו יש לקיים התחייבויות.

ההתנגדות לרישום סימן המסחר מתקבלת.

התנגדות לסימן מסחר מס´ 176446- "LENCO לנקו", מיום 7 נובמבר, 2007