הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ פסק לטובת אילן דנינו, בעליו של אולפן הקלטות בשם "כוכב נולד" אשר דרש לרשום סימן מסחרי על השם "כוכב נולד" על שמו. נגד דנינו התייצבו שידורי קשת בע"מ וטדי יזמות והפקות בע"מ, שתי החברות המפיקות את תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד".

הרקע לסכסוך מתחיל בהקמתו של אולפן ההפקות "כוכב נולד" ע"י מיקי ארז בשנת 1989 בשם "כוכב נולד" ונמכר כעסק פעיל ובעל מוניטין לאילן דנינו ב-1999 אשר מפעיל אותו גם כיום ובתוכנית הטלוויזיה "לא נפסיק לשיר" אשר שינתה את שמה בהדרגה ל"כוכב נולד" בשנת 2002.

הפוסק הכריע שהזכות להמשיך בהליך רישום הסימן המסחרי הוא של אילן דנינו וזאת לאחר שבחן שלושה מבחנים: מבחן מידת השימוש, מבחן תום הלב ומבחן מועד הגשת הבקשה.

המבחן המרכזי בעניין זה הוא מבחן מידת והיקף השימוש. בעוד שדנינו מנהל עסק שמשתמש בשם כמעט שני עשורים, באופן רציף ועקבי, החברות המפיקות משתמשות בו משך זמן קצר, גם אם בצורה נרחבת ומתוקשרת.

כמו כן, הכריע הפוסק שדנינו התנהג בתום לב גמור אך לא ניתן לקבוע האם היה או לא היה תום לב מצד החברות המפיקות. הפוסק מצא לנכון לציין שעדות מטעם החברות המפיקות, בעניין בחירת השם לא הייתה אמינה לדעתו.

בנוסף, הבקשה של דנינו הוגשה כחודש לפני הבקשה של החברות המפיקות אשר הגישו את הבקשה רק לאחר אזהרה ששלח דנינו.

הפוסק סירב לאפשר רישום מקביל של שני הסימנים, בין היתר משום שלא הוכיחו החברות המפיקות את תום ליבן כלל, וודאי שלא ברמה הגבוהה הנדרשת לשם קיומו של רישום במקביל ומשום שישנו סיכון להטעיית הציבור.

עיקרם של דברים הוא, כי על פי שלושת המבחנים המכריעים גוברת עדיפותו של דנינו על עדיפותן של החברות המפיקות.

כמו כן נקבע שהמוניטין של החברות המפיקות הוא כזה שלא בנקל אפשר לקחתו וכשם שידעו הן להעביר את מרכז הכובד מהסימן "לא נפסיק לשיר" ולמצבו סביב הביטוי "כוכב נולד", כך סמוך ובטוח הפוסק כי ידעו לשמר את המוניטין של תוכניתן ולבדלו מסימן זה בעתיד, באופן שימנע טעות מהציבור.

יש לציין שפסיקה זו אינה מעניקה לאילן דנינו סימן מסחרי רשום אלא מאפשרת לבחון בקשתו אשר בסופה של בחינה ירשם או שלא ירשם הסימן המסחרי "כוכב נולד".

החברות המפיקות הודיעו באמצעי התקשורת שיש בכוונתן לערער על ההחלטה.