בטרם נענה על שאלה זו, נבדוק תחילה מהו הדין לגבי אנשים שהם פושטי רגל, במצב דומה.
מספר רב של אנשים פונים מרצונם או שלא מרצונם להליך פשיטת רגל.
כאשר אנשים אלה מצויים בהליך זה, מתמנה להם נאמן, אשר תפקידו למכור את הרכוש הקיים, על-מנת שבאמצעות רכוש זה ייפרע חלק מן החוב כלפי הנושים.
אולם כאשר פושט הרגל הוא בעלים של זכויות יוצרים, ובעל זכות היוצרים צריך לשלם ליוצר תמלוגים, נשאלת השאלה מה על הנאמן לעשות במקרה זה, שכן החייב מתקשה (או אינו מסוגל) מבחינה כלכלית לשלם את התמלוגים ליוצר.
הדין ביחס לזכויות יוצרים של פושטי רגל הוא שונה ומיוחד. בסעיף 123 לפקודת פשיטת הרגל נקבע, שאם אדם הוא בעלים של זכויות יוצרים וצריך עבור זכויות אלה לשלם תמלוגים ליוצר, לנאמן אסור למכור עותקים של היצירה (או להרשות את מכירתם), אלא אם ידאג הנאמן שישולמו ליוצר תמלוגים בסכומים דומים לסכומים שהיו משולמים ליוצר אלמלא בעל זכות היוצרים היה פושט רגל. הדבר מלמד, כי החוק מגן באופן ישיר על היוצר (שאינו כאמור פושט רגל), ובכך החוק כופה על הנאמן לדאוג שמי שרוכש עותק מן היצירה, לא יעשה זאת תמורת נזיד עדשים.
עוד קובע החוק, כי לא יוכל הנאמן ללא אישור היוצר ובית המשפט, להעביר לצד שלישי זכויות ביצירה, ואף לא יהיה רשאי לתת לצד שלישי רישיון, אפילו אם ידאג הנאמן שישולמו תמלוגים ליוצר בסכומים דומים לסכומים שהיו משולמים, אלמלא החייב היה מצוי בפשיטת רגל.
ניתן לשים לב שהדין עושה השוואה בין מכירת עותקים של היצירה, אל מול מתן זכויות לצד שלישי, כדוגמת מתן רישיון. אם נשים לב ניווכח, שהחוק אינו מחייב את הנאמן לקבל את רשותו של היוצר בשביל למכור עותקים של היצירה, אלא רק לדאוג שהסכום שיקבל היוצר מהתמלוגים, יהיה סכום ראוי. זאת בניגוד למתן רישיון לצד שלישי, אשר במקרה זה צריך הנאמן אישור מפורש של היוצר להנפקת הרישיון.
בניגוד לאדם פושט רגל, המחוקק לא התייחס באופן ספציפי למצב דומה שבו מדובר בחברה בפירוק. הואיל והנושא מעולם לא הגיע לפתחו של בית המשפט בישראל, ניתן להניח שהדין של
חברה בפירוק יהיה זהה לדין של פושט הרגל, וזאת מכוח סעיף 353 לפקודת פשיטת הרגל, שלפיו: "בחברה חדלת פרעון נוהגים על פי דיני פשיטת הרגל החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל, בכל הנוגע לזכויותיהם של נושים מובטחים ושאינם מובטחים."
